<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' עריות</h1>
<h2>דף יד.</h2>
וקונה את עצמה במיתת היבם מנא לן קול וחומר ומה אשת איש שהיא בחנק מיתת בעל מתרתה זו שהיא בלאו לא כל שכין.
<h2>דף סו:</h2>
וכל ולד דהאוי לה לבת ישראל מן פסול בתר פסולי שדנן ליה לבר מן ולד דהאוי לה לבת ישראל מגוי או מעבד דהולד כשר מאי טעמא בתרה שדינן ליה, היכי האון פסולי הני ולדות דהאון מן בת ישראל כדתניא [יבמות ס"ח ע"א] בן תישע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין וחלל וממזר שבאו על כהנת או על הלויה או על בת ישראל פסלוה מן הכהונה, ואף על גב דאיגירו פסלי איתתא מן הכהנה וזרעה אפילו מיקהל ייי עד עולם דכתי' לא יבא עמוני ומואבי בקהל ייי וג' ואף על גב דמיגירי דכתי' בהון עד עולם, ובנתהון כד מיגיראן שריאן לאינסובי לישראל מיאלתר ועילן בקהל, וכיון דמינסבן לישראל והאון להון בנין ובנאתא שריאן בנתהון לאינסובי לכהני ולמינסב בניהי בנת כהני, מאי טעמא עמוני ומואבי הוא דאמ' רחמנא עמונית ומואבית לא, אבל מצרי ואדומי כי מיגירי תרין דארי אסירין למיעל בקהל בין בני בין בנאתא מיכן ואילך שריאן, דכתי' בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ייי ולעינין אינסובי לכהונה עד ארבעה דארין.
ואי קדיש חדא מן הני עריות לא תפסי בהי קידושי ולא צריכא גיטא מיניה ואם בא על אחת מיהן והוליד הולד ממזיר ומשוי לה זונה ופסיל לה מן הכהונה ומן התרומה, ומנא לן דעריות לא תפסי בהי קידושי אמר רבי חייה בר אבה אמ' רבי יוחנן ומטו בה מישמא דר' [ינאי ורב אחא בריה דרבא ומטו בה משום ר'] יוסי הגלילי [דברים כ"ד] והלכה והיתה לאיש אחיר לאחיר תיהוי בה הויא לקרובים לא תיהוי בה הוייה, ומסקינן אמ' רבי יונה ואי תימא רב חונה בריה דרב יהושע כי כל אשר יעשה מכל התועיבות האל הוקשו כל העריות כולן זו לזו. ונידה אף על גב דבהדי עריות כתיבא ואיכא למימר נילפה מיעריות גלי רחמנא דתפסי בה קידושין, דאמ' חזקיה אמ' קרא [ויקרא ט"ו] ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא בה הוייה, אי הכי שאר עריות דקא מקשת להי אקושי אקישינהו לנידה קולא וחומרא לחומרא מקשינן, ממזר מנא לן דמיעריות הוא דהאוי ממזיר דכתי' [דברים כ"ג] לא יקח איש את אשת אביו ולא יבא ממזר ואיתקוש כל עריות לאשת אב כרבי יונה לא יגלה כנף אביו דכתב רחמנא למה לי כדרב ענן אמ' שמואל דאמ' בשומרת יבם שלאביו הכתוב מדביר למיקם עלה בלוא יתירה, ונידה אף על גב דבהדי עריות כתיבא דאיכא למימר נילפה מיעריות וליהוי הולד ממזיר כיון דתפסי בה קידושין אין הולד ממזר מאי טעמא לא יקח ולא יבא ממזר כל היכא דלית ביה ליקוחין הולד ממזיר נדה כיון דאית בה ליקוחין אין הולד ממזיר, ודאי שניות דהני עריות כגון אם אמו ואם אביו אף על גב דמיסר אסירן ליה תפסי בהי קידושי וצריכא גט ואם הוליד הולד כשר, ואפילו פנויה דזנאי וילידא ולא ידיעא אי מיהנך קרובים דילה דאסירי לה זנאי דהוה ליה הולד ממזר אי מיהנך דהיתירא הוא לגבה דהוה ליה הולד כשיר ההוא הוה ליה שתוקי ואסיר למיעל בקהלא דישראל ואי משילין לאימיה ואמרה לכשר נבעלתי שרי למיעל ביקהלא.
ולענין ממזירא אשת ישראל מישראל אחיר בין באונס בין ברצון הולד ממזיר, ומן חיבי כריתות נמי האוי ממזר דתנן כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ואיזו זו, זו כהנת לויה ובת ישראל שנישאו לכהן או ללוי או לישראל וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ואיזו זו, זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין וכל מי שאין לו עליה קידושין אבל יש לאחירים קידושין עליה הולד ממזר ואיזה זה, זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה, וכל מי שאין לו ולא לאחירים קידושין עליה הולד כמוה ואיזה זה, זה ולד שפחה ונוכרית, וחיבי כריתות דלא תפסין בהון קידושין מנא לן אמ' רבי יונה ואי תימא רב חונא בריה דרב יהושע דאמ' קרא כי כל אשר יעשה מכל התועיבות האלה ונכרת הוקשו כל העריות כולן לאחות אשה מה אחות אשה לא תפסין בה קידושי אף כל העריות כלן לא תפסי בהי קידושי, ומן אחות חלוצה לא האוי ממזר דתנן [יבמות מ"א ע"א] החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה ומת חולצת ולא מתיבמת, אבל המגריש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת פטורה אמ' רבי שמעון בן לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה אסורה מדברי תורה ואחות חלוצה מדברי סופרים.
<h2>דף עז.</h2>
וחלל פסול מן הכהונה לעולם הוא וזרעיה וכי נסיב ברתיה בר ישראל כל דהאון ליה בין בני בין בנאתא שריאן לכהונה דכתי' למשפחותם ולבית אבותם.
